פסק-דין בתיק ו"ע 56155-05-11

העורר מוכר כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות) בגין הנכויות הבאות: תגובה נפשית לרדיפות, שחפת, אוסטיאופורוזיס וליקוי בשמיעה. תביעתו להכרה במחלות אף אוזן גרון: נזלת כרונית, פגיעה בחוש הריח וסינוסיטיס נדחתה ע"י המשיבה ועל כך הערר. אחוזי הנכות המשוקללת שלו עומדים כיום על 68.92%.

גרסת העורר על קורותיו בתקופת הרדיפות (עיקרי טיעוניו בערר):

נולד ב- 1939 בפולין. הוריו ברחו עימו ועם אחיו לרוסיה, גורשו לסיביר ובהמשך הוגלו לאוזבקיסטן. העורר כתינוק גדל בתנאים קשים ביותר: אקלים קיצוני, תזונה לקויה ועוד. היה ילד חולני וסבל מהתקררויות ונזלת כרונית, בין השאר חלה בשחפת בגינה מוכר כנכה רדיפות. בגלל הנסיבות בהן גדל, נפגע במערכת אף אוזן וגרון ועם השנים גילה כי חוש הריח שלו נפגע.

לדבריו, בגלל בעיותיו הרפואיות אושפז לאחר המלחמה בגרמניה אך לאחר שנים כה רבות לא הצליח למצוא לכך תיעוד.

העורר מתמרמר על גישת רופאי המשיבה הטוענים כי אין קשר סיבתי בין הפגימות במערכת אף אוזן וגרון לבין קורותיו בתקופת הרדיפות, ואנו מפנים בהקשר לכך לטענותיו בעמודים 5-6 לערר.

העורר מצרף לעררו את המסמכים הרפואיים הבאים -

א.       חוות דעת של ד"ר יעקב פישר מיום 19.5.1997:

טופל אצל ד"ר פישר משנת 1957 והרופא מאשר בחוות דעתו קיומן של המחלות הנטענות בערר. לדבריו, הירידה בשמיעה נגרמה כתוצאה מזריקות סטרפטומיצין שקיבל העורר כטיפול בשחפת.

בנוגע לאף נאמר בחוות הדעת: Atrophic rhinitis" הינה מחלה כרונית שמאופיינת ע"י התנוונות הדרגתית של רירית האף ושל העצמות הנמצאות מתחת לרירית. מתחת לרירית ניתן לראות קרוסטות. כמו כן קיימת הרחבה של חללי האף. מחלה זו נחשבת תוצאה משנית לזיהום בריאות כמו במחלת השחפת. כתוצאה מהשינויים...סובל מהפרעות בנשימה דרך האף, מסינוסיטיס מקסילרית מדי פעם ומאיבוד חוש הריח."

ב.       חוות דעת של ד"ר הימלפרב מיום 30.5.11

מתייחסת לליקוי השמיעה בשתי האוזניים. בדף המעקב המצורף מוזכרת גם הבעיה באף -Chronic  . Rhinitis

ג.        המסמך הרפואי השלישי הוא מקופת חולים ומעיד כי העורר היה בטיפול משנת 1950 בגלל שחפת בריאות, חולשה כללית ומצב של תת תזונה.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערר ומפנה לחוות דעת של ד"ר סדן, רופא א.א.ג מטעם המשיבה, אשר בדק את העורר באפריל 2011, הכיר בפגימת השמיעה כקשורה לרדיפות (תוצאה של טיפול בשחפת בסטרפטומיצין), אך דחה את ההכרה בנזלת הכרונית, בסינוסיטיס ובירידה בחוש הריח. לדעתו מדובר בנזלת כרונית שאינה קשורה לרדיפות.

יצויין כי במקביל לערר שבפנינו, הגיש העורר ערעורים לבית המשפט המחוזי על החלטות הועדה הרפואית העליונה בקשר לפגימת השמיעה.

דיון

א.       לאחר שעיינו בחוות הדעת של ד"ר סדן, ראינו לנכון להפנות לו שאלות הבהרה - ראה פרוטוקול מיום 2.1.12. לאחר עיון נוסף בחומר קבע ד"ר סדן כי חוות הדעת שהגיש העורר שיקפו את מצבו הרפואי בעבר ואילו היום אין לו דלקת בסינוסים, לא נמצאה הפרשה באפו או הפרעה בנשימה והנזק לחוש הריח הוא חלקי. ד"ר סדן הוסיף: "גם אם הנזלת מופיעה או הופיעה בעבר, אין לי דרך לקשור אותה לתקופת הרדיפות."

ב.       איננו תמימי דעים עם מסקנותיו של ד"ר סדן. לפי חוות הדעת של ד"ר פישר העורר מטופל בגין המחלות נשוא הערר עוד מ- 1957 וכך לאורך השנים - ראה גם רישומים רפואיים מקופ"ח מכבי לפיהם התלונות של העורר נרשמו גם בשנים 2009, 2011-12. גם ד"ר סדן אינו שולל הופעת הנזלת. לדעת חברת הוועדה ד"ר אפטר, אליה אנו מצטרפים, למרות שבאוכלוסיה הכללית הגורמים השכיחים לנזלת כרונית, סינוסיטיס וירידה בחוש הריח (ממצא אותו מאשר ד"ר סדן), קשורים לתגובה אלרגית ונטייה גנטית, הרי שבמקרהו של העורר לא ניתן להתעלם ממחלת השחפת בה לקה בילדותו בתקופת הרדיפות; לשחפת ריאתית יכול  להתלוות תהליך ניווני, זיהומי כרוני של רירית האף, עם דלקות חוזרות  של הסינוסים וירידה בחוש הריח.

ג.        לאור האמור לעיל, אנו מכירים בפגימות הנ"ל בשיעור של 50% על חשבון הרדיפות.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.